לנדאו משקוף ודלת בע"מ ואח' נ' עיריית ראשון לציון ואח'

פסק דין

1.בפני בקשה לתת תוקף של פס"ד להסכם הפשרה שנחתם בין העותרים לבין המשיבות 1

ו- 2, ולהורות על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות.

2.המשיב 3 מתנגד לבקשה והוא מבקש לדחותה ולהורות לעותרים ולמשיבות 1 ו- 2 לנהל מו"מ בשיתוף פעולה עמו, כדי להגיע להסכם המקובל על הצדדים כולם.

3.לחלופין עותר המשיב 3 לפסוק לו הוצאות משפט 'כבדות וריאליות' ולהורות על תיקון הסכם הפשרה כמפורט בסעיף 46.3 לתגובתו.

4.חרף התנגדות המשיב 3 (המשתרעת על פני 6 עמודים) ברור לו כי "אין הוא יכול למנוע מצדדים לעתירה להגיע להסכמות ביניהם ואין הוא יכול למנוע מהעותרים למשוך עתירתם, ואולם משעה שעירבו את המשיב 3 בעתירה והוא נאלץ להוציא הוצאות משפטיות וכשהוטחו בו האשמות כבדות ללא שיכל להוכיחם מן הראוי ליתן לו יומו ולפסוק לו בנוסף הוצאות משפט ריאליות".

5.הסכם הפשרה שהוגש לאישורו של ביהמ"ש ועליו מתבקש ביהמ"ש ליתן תוקף של פס"ד הוא בין העותרות והמשיבות 1 ו- 2 בלבד.

אין בתגובת המשיב 3 כל טענה עניינית שתמנע מביהמ"ש לאשר את הסכם הפשרה. הרמיזות כי נרקמה "קנוניה" ותשלומים "מתחת לשולחן" בין העותרים והמשיבים 1 ו-2, לא בוססו והם בגדר השמצות גרידא.

המשיב 3 אינו צד להסכם הפשרה ואין לו מעמד להתנגד לו, גם אם הוא סבור כי יש לכלול אותו כצד להסכם. על כן, התנגדותו להסכם הפשרה נדחית (ראה ת.א. 1994-09-08 רן אפק נ. יורם תובל, בו נטענה טענה דומה (פורסם בנבו ביום 16.5.10)).

6.יחד עם זאת, ובהיותו צד לעתירה, ולאור הבקשה למחוק את העתירה, הוא זכאי להוצאות ושכ"ט עו"ד.

7.לאור האמור אני נותנת תוקף של פס"ד להסכם הפשרה שנכרת בין העותרים למשיבות 1 ו- 2. אני מוחקת את העתירה ומחייבת את העותרים לשלם למשיב 3 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

אין צו להוצאות בין העותרים למשיבות 1 ו- 2.

החזר אגרה בהתאם לתקנות.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: